17/10/2024
אושפז האושפיז
סיפור לחג מאת קובי גל
ניסים חלבובצ'יק היה מעשן כבד, זקן, שתקן וגלמוד.
לא שהיה אכפת לי מי יודע מה אלמלא הוא היה שכני הגר מתחתי.
ולמה אני מציין מתחתי? מכיוון שאנחנו גרים מעל שכני, ועֲשנוֹ של זה היה מסתלסל מעלה וחודר לריאותינו בשיטת העישון הפסיבי.
בערב סוכות, הערמתי על עשן שכני ובניתי את הסוכה בחצר הבית כך שעשן שכני המיתמר, לא יֵדע למצוא אותנו למטה. שִמחת משפחתי וצהלות הילדים מול המטעמים מעשי ידיה של אשתי הנפלאה הרנינו את לבי, ובדיוק כשבאתי לשאת דברים לרגל החג, הוא עמד פתאום בפתח, עם סיגריה בפה, והתבונן בנו ברעב.
הזמנתי אותו כמובן פנימה אבל בלי סיגריה! הזהרתיו.
הוא חלק עמנו את שמחתנו, החמיא לאשתי על המזון המשובח חבש את כובעו ויצא לדרכו.
כמובן את הסיגריה הוא הצית מיד כשיצא מפתח הסוכה.
אשתי ואני הבטנו זה בזה בהבנה של 'עשינו מצווה ושפטרנו מהעונש הזה.
ואז קרה דבר...
בצאתו, שיעולו הרועם התעצם עד השתנקות ומיד אחר כך נשמעה צעקת כאב וקול חבטת נפילה.
השתטחותו של חלבובובצ'יק אפרקדן על הדשא הניסה משם בבהלה קבוצת ילדים משחקים לפתח הסוכה כדי לבשר לנו על ההתרחשות. ומה שקרה, השלט "אסור לדרוך על הדשא", שנקרה בדרכו של חלבובצ'יק, התנגש בו והפילו.
עזבנו הכול וחשנו אליו, הפכתי אותו על גבו, ייצבתי את נשימתו והזמנו אמבולנס שהטיס אותו לרמב"ם.
למחרת ביקרנו אותו בבית החולים. "חדר ,206" סימנה לנו האחות הממושקפת בניב רוסי קל ומבלי להסיט עיניה מהמסמכים.
הוא היה מחובר לצינורות וענה לשאלות הדאגה שלנו בנדנוד ראש.
*****
לאחר יומיים שאלה אותי אשתי: "תגיד, מה שלום חלְּבּובְּצ'יק?"
"לא יודע," עניתי לה. "אולי כדאי שנבקר אותו שוב," היא קבעה.
נסענו לרמב"ם, עקפנו את האחות ללא אומר ונכנסנו היישר לחדר .206
הוא כבר לא היה שם. מיטתו הייתה מסודרת ועליה מצעים לבנים ומתוחים. אשתי חיבקה אותי והזילה דמעה אחת בצערה כמקדמה להתייפחות.
"היינו צריכים להתייחס אליו יפה יותר ולהזמין אותו אלינו כול ערב שבת" היא ייללה בבכי ללא מעצורים.
פתאום ראינו אותו בא מולנו בחלוק פתוח מתנועע כצל במסדרון בצעד מאושש. "איפה היית?" צעקנו לו. "הייתי במרפסת, יצאתי לעשן," הוא אמר בשלווה רועמת.
בדרך הביתה, הביטה בי רעייתי במבט משועשע, ובהיותה רגועה עכשיו היא הביעה את רצונה לסעוד בגראנד קניון ולקנות לעצמה שמלה ונעליים. סעדנו את לבנו ב"גרג", ובעודי לוגם מהקפה ריחפה מחשבתי על החוויה שעברנו בבית החולים.
שאלתי אותה בזהירות: "אולי נתחיל מעכשיו להזמין אותו אלינו כל ערב שבת?" היא כיווצה את מצחה ושאלה: "את מי?"
חג שמח – 17 אוקטובר 2024
קובי גל, מחבר הספר 'הכלי של אהוד'
בפייסבוק – קובי גל (ג'קי)
