02/07/2020
מורים לנהיגה
מפחיד...
מפחיד להיות בכביש הישראלי.
מאוד מתוח פה - אין טיפת סבלנות או סובלנות לאחר.
אם אתה חלש - רומסים אותך.
וכשאתה לומד נהיגה, כשאתה בצעדייך הראשונים - אתה חלש.
אז רומסים אותך.
לא נותנים לך זמן להחליט, לא מאפשרים לך לטעות, לא מקבלים בסלחנות את העובדה שאתה איטי יותר.
ולצידם של התלמיד/ה המבוהלים, יושב מורה הנהיגה. אולי אחד המקצועות הקשים וגם המסוכנים שבנמצא. ויש לו, למורה, הרבה תפקידים.
החשוב שבהם הוא להימנע מתאונה. כל רגע נתון ביום העבודה עלול להסתיים בתאונה - קלה עד קטלנית. הערנות חייבת להיות גבוהה ביותר. אתם - הנהגים מסביב - מתקרבים, נצמדים, חותכים. לא מבינים עד כמה תגובות התלמיד עלולות להיות פתאומיות ושגויות.
המורה חייב לקחת בחשבון את המהלכים שלכם, את השגיאות הצפויות של התלמיד - לחשוב כמה מהלכים קדימה.
אבל זה לא מעניין אתכם - אתם רומסים, אתם צופרים, אתם כועסים.
אין לכם גם מושג עד כמה המלאכה "הפשוטה" הזו של נהיגה, מורכבת ומסובכת לתלמיד המתחיל. הפער בין הסבר וביצוע הוא עצום. היכולת של התלמיד הממוצע לראות, להבין ולבצע דורשת המון תרגול.
סביר להניח שאם אתם ההורים, ומכיסכם יוצא התשלום למורה הנהיגה, לא ממש תאהבו את העובדה שהתכשיט המוצלח, שמצטיין במדעי המחשב, רחוק מיכולת נהיגה עצמאית גם אחרי ששילמתם אלפי שקלים.
אבל זו העובדה - הילד שלכם כמעט דרס את הולכי הרגל במעבר החציה כי לא הבחין בהם כלל ורק מיומנותו של המורה מנעה את הטרגדיה. אז לשלוח אותו לטסט, אולי יהיה לו מזל והוא יעבור?
אני לא כותב כאן בכדי לייצג את מורי הנהיגה בכללותם. יש מורים גרועים, יש בינוניים, אבל גם יש מורים מקצועיים שאכפת להם. ובוודאי שיש מה לשפר בענף הזה.
אני כותב זאת כי לאנשים אין מושג עד כמה המלאכה הזו קשה. אלה לא תנאי לימוד נוחים מול לוח בכיתה. זהו גם לא שיעור פרטי על גיטרה. אפשר להשוות את תנאי הלימוד למפקד טירונים שתפקידו לאמן את החיילים הירוקים והחדשים, שנמצאים עדיין בהלם הגיוס, תחת אש בשדה קרב אמיתי...
הנוער של היום מאוד מוכשר, אבל ברובו סובל מקואורדינציה מוגבלת - הם לא טיפסו על עצים ובנו עגלות מקרשים. זה מתבטא גם ביכולת המוטורית ובהפעלת המכונית. ועוד לא דיברנו על הפרעות הקשב והריכוז שכל כך משפיעות על יכולת הנהיגה.
רק מי שעוסק בתחום יבין עד כמה דברים בסיסים ביותר בנהיגה, הם משימה מורכבת ומסובכת לתלמיד. נכון, כולנו היינו תלמידי נהיגה - רובנו שכחנו איך הרגשנו אז.
הטענה ש"לא מלמדים לנהוג", היא טענה שמגיעה ממי שמעולם לא הביא נער או נערה ליכולת נהיגה. הציפיה שתלמיד שכל ניסיונו מסתכם בכעשרים שעות נהיגה, יבחין, יבין, ישלוט ויבצע ללא כל טעות ועוד בתוך הג'ונגל המטורף הסלול באספלט, היא לא ראלית.
כמי שעוסק שנים רבות גם ב"השבחת" יכולת נהיגה של נהגים מנוסים, אני יודע שאין מקום להשוואה בין תלמיד שסיים הכשרת נהיגה בסיסית לנהג עם ותק. לדרוש או לצפות מתלמיד ליכולת שמתקרבת לנהג שכזה, זו שטות.
מורי הנהיגה עובדים בתנאים לא שפויים של צפיפות, לחץ, מתח וסכנה. הם נדרשים לגלות סבלנות על -אנושית, ומצטיירים כמכשול העומד בין התלמיד (שהוא במקרה הילד המוכשר והאהוב שלכם) לבין רישיון הנהיגה המיוחל.
אנחנו (ואני מייצג כאן את עצמי קודם כל ) לא מבקשים כאן אמפתיה או הזדהות, אלא הבנה שמדובר בדיני נפשות. כשלא נהיה ליד הילד או הילדה שלכם יותר, דבר לא יחצוץ בינם לבין הטעות - החלטה שגויה - תאונה, מלבד כריות האוויר ברכב.
מבקשים הבנה מכם שכשאתם בקרבת רכב לימוד נהיגה, גם אם הוא מעצבן אתכם, מעכב אתכם, ואתם שונאים את העובדה שנתקעתם אחריו, דמיינו שהתכשיט שלכם נוהג בו. אל תצפרו, אל תיצמדו.
דמיינו איך הוא מזיע בכפות הידיים, מרוכז כל כולו ומנסה לא לטעות. הלב שלו הולם בחוזקה והוא מנסה לתרגם את כל מה שקורה סביבו למהלכים נכונים.
אתם יכולים עכשיו לתקוף את כלל מורי הנהיגה, להתלונן על כך שאנחנו מלמדים בדרכים הראשיות ומעכבים את החיים שלכם. יכולים גם לרטון על כך שהעסק מאוד יקר (ובינתיים לשלם למורה פרטי במתמטיקה יותר) ומוזמנים גם להציע שלימוד הנהיגה רצוי שיעשה בידי ההורים (אגב, אפשרי בארץ - לידיעתכם).
או...
שפשוט תהיו נחמדים, סלחניים, סובלניים ותתנו לבן ולבת שלכם להתאמן בנהיגה, לטעות, קצת לעכב, ולהבין שיש סביבם אנשים מתחשבים.
אחרת - אל תתפלאו שהם יהיו כמוכם.
(לא אני כתבתי - הקרדיט למורה מאזור השרון)
